ראשי מדד השלום - ארכיון תרשימים קישורים ניוזלטר- ארכיון צרו קשר ENGLISH
ראשי --> -->
אפריל




מדד השלום לחודש
אפריל
 שנת 
2009
תאריכי סקר: 21/04/2009 - 22/04/2009

ניווט מהיר בדף


ערב יום העצמאות הששים ואחד של מדינת ישראל, למרות כל הקשיים הבטחוניים, הכלכליים, החברתיים והפוליטיים וחרף הניתוחים העגומים בתקשורת, מצב הרוח האישי של הציבור היהודי גבוה ביותר: כך, למעלה מ 80% מגדירים אותו כיום "טוב מאד" או "די טוב". כשני שלישים אף מעריכים כ"טובה מאוד" או "די טובה" את ההרגשה בקרב הציבור בכללו. פילוח של התשובות לשאלות בדבר מצב הרוח האישי על פי הצבעה לכנסת מראה כי בקרב מצביעי כל המפלגות, יש 75% ומעלה המגדירים את מצב הרוח שלהם ואת מצב הרוח הלאומי "טוב מאוד" או "די טוב", למעט מצביעי יהדות התורה, מהם רק מחצית (אישי) וכרבע (לאומי) חשים כך. פילוח של הנתונים על פי גיל, מין, דתיות והכנסה, העלה כי אין הבדלים בין הקבוצות השונות, כלומר, מדובר, סטטיסטית לפחות, בממצא מובהק.

כשמדובר בהערכה כללית של הישגי המדינה עד כה, התמונה ורודה עוד יותר: קרוב ל 90% בציבור היהודי מעריכים כי הישגיה של המדינה במשך שנות קיומה הם "טובים מאוד" או "די טובים". גם הציפייה לעתיד היא חיובית: 81% הם "מאוד אופטימיים" או "די אופטימיים" לגבי עתידה של מדינת ישראל. על רקע זה אפשר להבין את הממצא, כי 81% מהנשאלים היהודים אמרו כי לו ניתנה להם האפשרות לבחור האם לחיות בישראל או במדינה אחרת, הם היו בוחרים להמשיך להתגורר בישראל.

מעניין שגם בציבור הערבי מצב הרוח האישי והערכת הישגי המדינה נוטים להיות חיוביים, אם כי במידה פחותה מזו של הציבור היהודי. כך, 51% מהאזרחים הערבים של ישראל מגדירים את מצב הרוח שלהם "טוב מאוד" או "די טוב" (36% המגדירים אותו "די רע" או "רע מאוד"). 49% מסקטור זה גם מעריכים בחיוב את מצב הרוח של כלל הציבור (30% חושבים שהוא "די רע" או "מאוד רע"), וכשני שלישים מעריכים את הישגי המדינה "טובים מאוד" או "די טובים". באשר לאופטימיות לגבי העתיד ולרצון לחיות בישראל בהשוואה לרצון לעבור לגור במקום אחר – כשני שלישים מהמרואיינים הערבים היו אופטימיים לגבי עתיד המדינה ורוב מוחלט מהם - 94% - מעוניינים להמשיך לגור בישראל.

תרשים: אם הייתה לך האפשרות האם היית ממשיך לחיות בישראל, או שהיית עובר לגור במדינה אחרת?

תרשים: אם הייתה לך האפשרות האם היית ממשיך לחיות בישראל, או שהיית עובר לגור במדינה אחרת?

ואולם במקביל לשביעות הרצון הזו, נתונים אחרים הופכים את תמונת המצב מורכבת יותר ומעודדת פחות. כך בקרב המרואיינים היהודים, רוב ברור - 71% - חושבים כי פעם היה לאנשים אכפת יותר מן המדינה (אם כי 61% מהמרואיינים היהודים מדווחים כי אין הבדל במידת האכפתיות האישית שלהם כלפי המדינה. מעניין כי המרואיינים הערבים סבורים כי היום אכפת יותר לאנשים מן המדינה יותר מאשר בעבר וגם מדווחים על עלייה באכפתיות האישית שלהם.)

יתרה מזו, בין כאשר מדובר בתחומי נושא ספציפיים, מסתבר שמאזן ההצלחות ואי-ההצלחות של המדינה לאורך שנותיה נוטה להיות יותר שלילי מחיובי, כאשר ההערכה החיובית הבולטת היחידה היא בתחום הצבאי-בטחוני– כאן 81% סבורים כי המדינה "מאוד הצליחה" או "די הצליחה". בתחומים מסוימים, ההערכות הן פחותות אך עדיין חיוביות: יצירת כלכלה יציבה ומודרנית וכן טיפוח המורשת היהודית– 59%, יצירת משטר דמוקרטי תקין – 53%. לעומת זאת בתחומים רבים אחרים הכף נוטה לצד החובה – רק 46% חושבים שהיא הצליחה ביצירת תחושה של אחדות בעם, 38% בהגעה להישגים מרשימים בתחומי המדע והטכנולוגיה (ירידה חדה ביותר בהשוואה למדידות בשנים קודמות), 31% בהשגת שיויון חברתי, 28% בהשגת שיויון אזרחי לערבים, ו 27% בקידום השלום.

תרשים: עד כמה מדינת ישראל הצליחה בתחומים הבאים (באחוזים, מדגם יהודי):

 תרשים: עד כמה מדינת ישראל הצליחה בתחומים הבאים

הפער בין ההערכה הכללית של ההישגים לבין ההערכה הספציפית יכולה להתפרש באחת משתי הדרכים: או שהגורם המשפיע העיקרי לגבי הציבור היהודי הוא ההצלחה בתחום הצבאי-בטחוני ואז ההערכה הכללית והספציפית מתאימות, או ש"השלם גדול מסכום חלקיו", כלומר הציבור מודע לאי הצלחות ספציפיות אך ככלל רואה את מדינת ישראל כהצלחה.

אם כי ברמה קצת יותר נמוכה, בסך הכל ההערכות של הציבור הערבי את הישגי המדינה בתחומים השונים דומות מאוד לאלה של הציבור היהודי (כולל הדגש על ההשגים בתחום הצבאי), כאשר גם כאן ההערכה הכללית – כאמור שני שליש כזכור סבורים כי המדינה הצליחה – עולה על הערכת כל תחומי הנושא.

ואולם, גם בסדר זה, הממצא המדאיג ביותר נוגע למידת האימון (הנמוכה) במוסדות השונים: אמנם ל91% בציבור היהודי יש אימון בצה"ל כיום, אבל רק ל 57% יש אימון בבית המשפט העליון, ל 43% באמצעי התקשורת, ל39% במשטרה, ל34% בממשלה, ל30% בכנסת ול21% בלבד במפלגות. הנתונים המקבילים בציבור הערבי הם טובים מעט יותר, למעט האימון בצה"ל שהוא נמוך – 22% בלבד. כך,בציבור הערבי מוביל בראש בית המשפט העליון עם 67% אימון, אמצעי התקשורת – 55%, הכנסת 40%, המשטרה – 33% והמפלגות והממשלה – 31%.

תרשים: יש אימון במוסדות המדינה (באחוזים, מדגם יהודי):

תרשים: יש אימון במוסדות המדינה

מדד המו"מ לחודש זה הוא: לכלל המדגם 50.4 (מדגם יהודי -48.7).


מדד המלחמה והשלום ממומן על ידי "מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום" ו"תוכנית אוונס ליישוב סכסוכים וגישור" באוניברסיטת תל-אביב. את הראיונות הטלפוניים ביצע מכון ב. י. כהן באוניברסיטת תל-אביב ב- 21-22 באפריל, 2009 והם כללו 600 מרואיינים/ות, המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים).
טעות הדגימה למדגם בגודל זה היא כ- 4.5%.
קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
  click SPSS

חיפוש ממוקד
קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
  click SPSS


הצטרפות לניוזלטר
רוצים להשאר מעודכנים?
אנא מלאו את הפרטים הבאים
תרשימים | ניוזלטר- ארכיון | צרו קשר | תנאי שימוש
קישורים |
  © 2010 כל הזכויות שמורות