ראשי מדד השלום - ארכיון תרשימים קישורים ניוזלטר- ארכיון צרו קשר ENGLISH
ראשי --> -->
ספטמבר




מדד השלום לחודש
ספטמבר
 שנת 
1994

ניווט מהיר בדף

טור חודש ספטמבר 1994

במהלך חודש ספטמבר, ובעיקר לקראת סופו (חול המועד סוכות), התמקד הדיון הציבורי בזירה הפוליטית בארץ בנושא עתיד הגולן במסגרת הסכם שלום אפשרי בין ישראל וסוריה. על רקע זה הגדלנו הפעם במסגרת פרויקט מדד השלום את מגוון השאלות הנוגעות לנושא.הממצאים הבאים מבוססים על סקר טלפוני שביצע עבור מרכז שטינמץ ב28- בספטמבר מכון המחקר של "מודיעין אזרחי". בסקר השתתפו 501 מרואיינים, שהם מדגם מייצג של הציבור היהודי בישראל (למעט קיבוצים). שיעור טעות הדגימה הוא 4% לערך.

מדד השלום הכללי מורכב , כזכור, מהתשובות לשאלות: 1. באופן כללי, האם אתה מגדיר את עצמך כמי שתומך או מתנגד לתהליך השלום בין ישראל לערבים במזרח התיכון, ו2-. אם אתה מאמין או לא מאמין שבשנים הקרובות יהיה שלום בין ישראל לערבים במזרח התיכון? ציון המדד לחודש ספטמבר הוא 64.95 (טווח המדד נע בין 0 לבין 100). מבחינה סטטיסטית, ציון זה איננו שונה באופן משמעותי מציוני החודשים שעברו ופירושו הוא כי למעלה מ60% מהציבור תומך בתהליך השלום ואופטימי לגבי סיכוייו. אף על פי כן, הוא רומז על האפשרות כי נעצרה העלייה ההדרגתית אך המתמשכת בתמיכה בתהליך השלום ובאופטימיות באשר לסיכוייו, כפי שהצטיירה בחודשים יוני, יולי, אוגוסט. פירוש זה נראה סביר במיוחד נוכח הממצאים לגבי תמיכת הציבור בהסכמי השלום הספציפיים, הסכם אוסלו עם הפלסטינים והסכם וושינגטון עם ירדן. בשני המקרים מדד ספטמבר מורה על עצירת העלייה בתמיכת הציבור בהסכמי שלום בהשוואה לחודשים הקודמים.

סוריה: כבר בסקר אוגוסט כללנו מספר שאלות שנועדו לבדוק את עמדות הציבור באשר למחיר הטריטוריאלי שמן הראוי לשלם בעבור הסכם שלום מלא עם סוריה. הנתונים להלן מורים כי חרף התלהטות הדיון בשבועות האחרונים, לא חל שינוי משמעותי בהתפלגות העמדות בנושא זה בחודש ספטמבר, על אף העובדה כי בתקופה זו עשו המצדדים בנסיגה תמורת הסכם שלום והמתנגדים לכך מאמצים גדולים במיוחד לכדי לשכנע את הציבור בעמדתם (כל ההבדלים בין שני החודשים אינם חורגים מגבול הטעות הסטטיסטית למדגם בגודל זה:

אוגוסט ספטמבר
מוכן אפילו לנסיגה מלאה
23.4 23.9
מוכן רק לנסיגה חלקית
34.8 34.5
לא מוכן לנסיגה כלשהי
39.7 40.2
לא יודע - אין תשובה
2.1 1.4
סה"כ 100.0 100.0





מעניין לציין כי כאשר נשאלו המרואיינים בדבר התנאים שבהם ריאלי להערכתם להגיע לשלום עם סוריה, 29.3% בלבד טענו כי הדבר אפשרי גם ללא נסיגה כלשהי ברמה.

נוכח הטענה כי נסיגה חלקית איננה למעשה חלופה העומדת כיום על הפרק, התבקשו המרואיינים לקבוע את העדפתם ביחס לשתי החלופות הבאות: שלום מלא בתמורה לנסיגה מלאה מהרמה או המשך המצב הקיים ללא הסכם שלום. כפי שאפשר ללמוד מן התרשימים הבאים, גדול היה יותר מספרם של אלה שבהיעדר חלופה של נסיגה חלקית, בחרו בהמשך המצב הקיים ללא שלום ובלבד שישראל לא תיסוג נסיגה מלאה מהרמה . כלומר, במצב של שתי חלופות 61% תמכו בהמשך המצב הקיים ללא הסכם שלום לעומת 39% שהעדיפו נסיגה מלאה עם הסכם שלום.

ואולם, התמונה בנוגע לנכונות לנסיגה מלאה משתנה למדי, כאשר מציגים בפני הציבור את האפשרות להסכם בשלבים, כאשר בשלב הראשון תהיה נסיגה חלקית תמורה הסכם אי לוחמה והכרה מצד סוריה בישראל, ורק לאחר 3-4 שנים, תיסוג ישראל מכל הרמה תמורת שלום מלא. זאת בתנאי שסוריה תוכיח את דבקותה בשלום. תסריט זה זכה בתמיכת 46% מהנשאלים שעה שרק 39% התנגדו לו (לשאר המרואיינים לא הייתה עמדה ברורה בנושא). לשאלה מי צריך להיות הפוסק האחרון אם לחתום על הסכם שלום עם סוריה בתמורה למסירת שטחים בגולן, היה רוב מוצק (58%) לאלה שסברו כי על הציבור להכריע על כך במשאל עם. עמדה זו הייתה השכיחה ביותר הן בקרב מצביעי הליכוד הן בקרב מצביעי העבודה.

לעומת זאת, מתברר כי השתייכות מפלגתית משפיעה באופן ניכר על הנכונות לויתורים טריטוריאליים, כפי שאפשר ללמוד מן התשובות לשאלה שהזכרנו שבה הוצגו רק שתי חלופות, דהיינו נסיגה מלאה עם שלום או המשך המצב הקיים ללא שלום. מבין מצביעי הליכוד רק 18.8% העדיפו נסיגה מלאה תמורת שלום ואילו 78% העדיפו הותרת המצב הקיים. בהשוואה, מבין מצביעי העבודה 51.9% בחרו בנסיגה מלאה ורק 38.4% בהמשך האחיזה ברמה.

נמצא גם קשר משמעותי ומובהק בין מידת הדתיות והמוצא העדתי של המשיבים לבין העדפותיהם בשאלת הויתורים הטריטוריאליים. 94.1% מבין החרדים בחרו בהמשך המצב הנוכחי ורק 6% בנסיגה מלאה. בין מי שהגדירו עצמם דתיים ניכרה מגמה דומה - 87.8% בחרו בהמשך האחיזה ברמה ורק 10.1% היו נכונים לנסיגה מלאה. לעומת זאת, מבין החילונים רק 47.1% העדיפו להמשיך ולהחזיק ברמה ואילו 46.6% היו מוכנים לנסיגה מלאה. רוב ברור מבין יוצאי אסיה אפריקה בדור הראשון ועוד למעלה מכך בדור השני מתנגדים לנסיגה מלאה ברמה ולמעלה מ60%- מהם תמכו בהמשך המצב הקיים גם אם פירוש הדבר ויתור על הסכם שלום. זאת בהשוואה לילידי אירופה-אמריקה דור ראשון ושני, שהיו מפולגים כמעט באופן שווה בבחירתם בין שתי החלופות. הגיל גם הוא גורם משפיע על נכונות לויתורים. הממצאים מורים כי בקרב הצעירים מאוד גבוה ביותר שיעור התמיכה באי נסיגה מהרמה והוא מגיע עד 70% בהשוואה לכ45%- בקבוצות הגיל המבוגרות. שיעור הצעירים המצדדים באי-נסיגה גם עולה בהרבה על שיעור אלה מביניהם הסבורים כי אפשר להגיע לשלום ללא נסיגה כלשהי (כ40%- בלבד.).

בסיכום, נראה כי יש רוב ברור בציבור המתנגדים לנסיגה מלאה מן הגולן אפילו תמורת הסכם מלא (סך כל מתנגדי כל נסיגה והתומכים בנסיגה חלקית בלבד - 74.7%). ואולם, יש גם רוב, אם כי קטן יותר, המוכן לויתורים טריטוריאליים מסוימים תמורת הסכם שלום (סך כל התומכים בנסיגה מלאה והתומכים בנסיגה חלקית - 58.4%). ממצאי הסקר מראים אפוא, כי כיום יש סיכוי ניכר לזכות בתמיכת רוב הציבור בנסיגה חלקית בגולן תמורת הסכם אי-לוחמה. אם בשנים הבאות תוכח מחויבותה המעשית של סוריה לשלום, יש סיכוי סביר כי רוב הציבור בארץ יתמוך במעבר לשלב הבא, שיכלול הסכם שלום מלא בתמורה לנסיגה מלאה מהגולן.


פרויקט מדד השלום, בראשות פרופ' אריה נדלר, פרופ' אפי יער וד"ר תמר הרמן, נערך במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב.

קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 

חיפוש ממוקד
קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 


הצטרפות לניוזלטר
רוצים להשאר מעודכנים?
אנא מלאו את הפרטים הבאים
תרשימים | ניוזלטר- ארכיון | צרו קשר | תנאי שימוש
קישורים |
  © 2010 כל הזכויות שמורות