ראשי מדד השלום - ארכיון תרשימים קישורים ניוזלטר- ארכיון צרו קשר ENGLISH
ראשי --> -->
נובמבר




מדד השלום לחודש
נובמבר
 שנת 
1996

ניווט מהיר בדף

טור חודש נובמבר 1996

רוב הציבור בארץ תומך בכינון ממשלת אחדות לאומית ורואה בכך דרך להתגבר על כרסום שנגרם, לדעתו, בעקבות חילופי השלטון האחרונים במעמדה הבינלאומי של ישראל ובכושר המיקוח שלה עם הפלסטינים. אלה הם הממצאים העיקריים של סקר מדד השלום שנערך ביום ה ה28- בנובמבר. במדדי השלום לא ניכר גם הפעם שינוי בהשוואה לחודש הקודם: מדד השלום הכללי לחודש זה עמד על 63.6 נקודות, מדד אוסלו על 51.2 ואילו מדד סוריה על 41.2 נקודות (בחודש הקודם היו המדדים בהתאמה: 63.1, 52.3, 41.1).

מבין המרואיינים בסקר 58% תמכו בכינון ממשלת אחדות לאומית, ואילו 36% התנגדו למהלך כזה. שיעור התמיכה בממשלת אחדות לאומית הוא הגבוה ביותר בין מצביעי שתי המפלגות הגדולות ללא הבדל של ממש ביניהן: 63% ממצביעי הליכוד תומכים בממשלת אחדות בהשוואה ל64% ממצביעי העבודה. לעומת זאת, ולא במפתיע, בקרב מצביעי המפלגות הקטנות יותר מימין ומשמאל נמצאה רמת תמיכה נמוכה יותר בכינון ממשלת אחדות - במפד"ל (50% ) ובמר"צ (43%) . הבדלים גדולים מאוד במידת התמיכה בממשלת אחדות נמצאו כאשר נבדקה מידת הדתיות של המשיבים: רוב מכריע מבין המרואיינים החרדים התנגדו לכינון ממשלת אחדות (כ68%). לעומת זאת, תמך בכך רוב גדול של מי שהגדירו עצמם מסורתיים (71%). תמיכה מקיפה זו של המסורתיים בממשלת אחדות נובעת, כנראה, מכך שממשלה כזו עשויה להקל במקצת על הלחצים הצולבים שבהם נתונה קבוצת אוכלוסייה זו בגין הפילוג הבין-גושי, המחייב אותה לבחור בין המקורבים לעמדותיה היוניות יחסית בהקשר של תהליך השלום לבין הזיקה החברתית החיובית שלה אל המחנה הדתי המצוי, כידוע, ברובו בימין המפה הפוליטית. מבין החילוניים תמכו בכינון ממשלת אחדות 55% ואילו מבין מי שהגדירו עצמם דתיים - 50%.

נשאלת השאלה כיצד אפשר להסביר את התמיכה הרבה יחסית בכינון ממשלת אחדות? נראה כי סיבה אחת לכך היא הקושי של חלק ניכר מן הציבור להצביע על הבדלים מובהקים בין התכנית המדינית של מפלגת העבודה לבין מדיניות הממשלה הנוכחית בנוגע לתהליך השלום. הציבור, כך מתברר, חצוי ממש בשאלה זו: 45% סבורים כי שתי התכניות דומות זו לזו ואילו 46% השיבו כי יש ביניהן הבדלים (לשאר אין דעה בנדון). לעומת זאת, יש יתרון מספרי ניכר לאלה הסבורים כי תכניתה של מפלגת העבודה טובה יותר מזו של הממשלה (43%), על פני אלה המעריכים כי היא גרועה יותר ממדיניות הממשלה (33.5%). 12% חושבים כי שתי התכניות טובות (או גרועות) באותה מידה, ולשאר אין דעה ברורה בנדון. מן הנתונים עולה גם כי מצביעי מר"צ הם המצדדים הבולטים ביותר ביתרונה של תכנית העבודה (94%), אפילו יותר ממצביעי העבודה עצמם (72%). ואולם, גם מבין מצביעי המפד"ל יש לא מעטים (28%) הסבורים כי תכניתה של העבודה טובה מזו של הממשלה ואפילו חמישית מבין מצביעי הליכוד בבחירות שנערכו לפני כחצי שנה חושבים כך כיום.

סיבה אפשרית נוספת לתמיכה בממשלת אחדות לאומית היא קיומו של רוב של כשני שליש מהציבור הסבור שחילופי השלטון השפיעו לרעה על מעמדה הבין לאומי של ישראל. כלומר, בין אלה המעריכים כי מעמדה של ישראל נפגע, יש גם לא מעטים שהצביעו בבחירות עבור הליכוד או מפלגות הימין האחרות. רק 12% מהמרואיינים השיבו כי החילופין השפיעו לטובה על מעמד זה ואילו 19.2% העריכו כי לא היתה להם כל השפעה. מספרם של אלה המעריכים שנגרם נזק למעמדה הבינלאומי של ישראל זהה כמעט למספר המאמינים כי כינון ממשלת אחדות ישפיע לטובה על מעמד זה (63%). 9% בלבד מהמרואיינים חוששים שלכינון ממשלה כזו תהיה השפעה שלילית על המעמד הבינלאומי של המדינה ואילו להערכת 19% לא תהיה למהלך כזה כל השפעה עליו.

אם כי לא באותו שיעור כמו בעניין המעמד הבינלאומי של ישראל, אך גם כשמדובר בכושר המיקוח שלה במסגרת המשא ומתן עם הפלסטינים ההערכה הרווחת יותר היא כי חילופי השלטון השפיעו לרעה: 48% מהמשיבים אמרו כי חילופי השלטון פגעו בכושר המיקוח ואילו 25% בלבד חשבו כי החילופין השפיעו לטובה בנושא זה . לדעת 21% לא השפיעו חילופי השלטון בעניין. גם בנוגע להערכת כושר המיקוח כיום, בהשוואה לתקופה שלפני הבחירות, ניכרת קרבה רבה במספר אלה שחשבו שנגרם נזק, למספר המשיבים שגרסו כי כינון ממשלת אחדות תשפיע לטובה בעניין זה (50%). 18% חוששים כי הקמת ממשלת אחדות לאומית תפגע בכושר המיקוח ואילו 22.5% סבורים כי הקמת ממשלת אחדות לא תשפיע עליו כלל.

הערכות בעייתיות אלה מנקודת ראותה של ממשלת הליכוד קשורות, ככל הנראה, בתפיסתו של למעלה משליש מן הציבור כי מדיניותה במסגרת תהליך השלום קשוחה מדי (39.6%). זאת לעומת 18% החשים כי היא ותרנית מדי. 31.2% מהציבור בלבד חושבים כי המדיניות היא מאוזנת. כמצופה, ניכרים בעניין זה הבדלים בהערכת הימין והשמאל: מבין מי שהצביעו פרס 62% סבורים שהמדיניות קשוחה מדי ואילו מבין מי שהצביעו נתניהו 18% סבורים כך. רק 12% ממצביעי פרס מעריכים כי המדיניות מאוזנת לעומת 51% ממצביעי נתניהו. כותרנית מדי העריכו את מדיניות הממשלה 10% ממצביעי פרס ו26%- ממצביעי נתניהו.

הנושא "הבוער" בימים אלה, כשמדובר בתהליך המדיני, הוא שאלת השגתו של הסדר בעניין חברון. בדקנו אפוא אם המספר הגבוה של המעריכים את מדיניות הממשלה כקשוחה יותר ישתקף גם בתשובות לשאלה מי מקשה יותר על השגת הסדר בחברון - הפלסטינים או הישראלים? מתברר כי רוב הציבור מעריך כי את הקשיים מערימים בעיקר הפלסטינים (49%). ואולם, בעניין זה יש הבדלים ניכרים על בסיס מפלגתי. מבין מצביעי הליכוד 70% חושבים כי האשמה מוטלת על כתפי הפלסטינים ורק 12% מהם חושבים כי הישראלים הם המקשים יותר. 14% ממצביעי מפלגה זו טוענים כי שני הצדדים אחראים לעיכוב באותה מידה. לעומת זאת בקרב מצביעי העבודה הדעות חלוקות יותר: 35% סבורים כי הפלסטינים מקשים יותר ואילו 26% סבורים כי הישראלים הם הגורם המעכב. 27% רואים את שני הצדדים כאחראים למצב במידה שווה. מעניינת במיוחד התפלגות העמדות בנושא זה בקרב מצביעי מר"צ (12% הפלסטינים אחראים יותר לעיכוב, 44% הישראלים, 38% באותה מידה) ומצביעי המפד"ל (75% - הפלסטינים, 5% -הישראלים, 20% - שני הצדדים באותה מידה).

לסיכום, נראה כי בימים אלה רמת שביעות הרצון של הציבור מתפקוד הממשלה בנוגע למשא ומתן לשלום אינה גבוהה ביותר. למרות שהרוב אינם מטילים עליה את מלוא האחריות לדריכה במקום, הפתרון של ממשלת אחדות לאומית, הוא בעל כוח משיכה ציבורי רב כמוצא מן הסבך גם אם אינו מקובל על כולם.


פרויקט מדד השלום נערך במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' אפרים יער, ד"ר תמר הרמן ופרופ' אריה נדלר ומבוצע על ידי "מודיעין אזרחי". בסקר נובמבר השתתפו 509 מרואיינים בטלפון, שהם מדגם הסתברותי מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים). טעות המדידה לגודל מדגם זה היא כ - 4%.

קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 

חיפוש ממוקד
קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 


הצטרפות לניוזלטר
רוצים להשאר מעודכנים?
אנא מלאו את הפרטים הבאים
תרשימים | ניוזלטר- ארכיון | צרו קשר | תנאי שימוש
קישורים |
  © 2010 כל הזכויות שמורות