ראשי מדד השלום - ארכיון תרשימים קישורים ניוזלטר- ארכיון צרו קשר ENGLISH
ראשי --> -->
ינואר




מדד השלום לחודש
ינואר
 שנת 
1996

ניווט מהיר בדף

טור חודש ינואר 1996

העלייה החדה שנצפתה בתמיכת הציבור הישראלי בתהליך השלום מיד לאחר רצח רבין, התבררה, כפי ששיערנו, כזמנית, וכביטוי רגעי לזעזוע הכללי מן האירוע או כתוצאה מאי רצון אישי להביע דעה שונה מרוב הציבור. על כך מורים ממצאי סקר מדד השלום של חודש ינואר, המאששים את אלה של שלהי נובמבר ודצמבר שרמזו כבר הם כי התחזקותו המשמעותית של מחנה התומכים בתהליך השלום לאחר הרצח לא ביטאה שינוי מהותי במערך העמדות של הציבור הישראלי יהודי בארץ. ואכן, מדד השלום הכללי לחודש ינואר, על -פי הסקר שנערך ב29 בחודש, היה 60.3 נקודות (בהשוואה ל73.1- נקודות מייד לאחר הרצח בראשית נובמבר, 65.7 נקודות בשלהי אותו חודש ו62.1 בסוף דצמבר). גם מדד אוסלו לחודש הנוכחי ירד בהשוואה לקודמיו והוא עמד על 51.5 נקודות (לעומת 57.9 מיד לאחר הרצח, 58 נקודות בשלהי נובמבר ו55.8- בסוף דצמבר).

ירידה משמעותית אולי אף יותר חלה בשיעור התומכים בנסיגה מלאה מרמת הגולן בתמורה לשלום מלא עם סוריה. אם בחודש שעבר עמד שיעור התומכים או תומכים מאוד בנסיגה בתנאים אלה על 31.6% ושיעור המתנגדים או המתנגדים מאוד על 45.3% הרי שהחודש הגיע חלקם של התומכים ל24.2% בלבד ואילו חלקם של המתנגדים עלה לכדי 54.8%. הירידה בתמיכה ניכרת גם בהעדפות לגבי היקף הנסיגה בגולן. בדצמבר היו 23.9% נכונים לנסיגה מלאה מהרמה בתמורה לשלום מלא, 41.2% הסכימו לנסיגה חלקית ואילו 30.% התנגדו לכל נסיגה שהיא. החודש לעומת זאת, רק 18.3% הסכימו לנסיגה מלאה, 37.7% לנסיגה חלקית ואילו 41.7% התנגדו לכל נסיגה שהיא.

השינויים ניכרים גם בהעדפות הציבור במישור הפוליטי-מפלגתי כפי שהן באות לידי ביטוי ביחס למועמדים לראשות הממשלה. מיד לאחר הרצח העדיפו 57.3% את שמעון פרס ואילו 24.5% את ביבי נתניהו, בדצמבר היו העדפות בהתאמה 53.0% לפרס ו30.4% לנתניהו ואילו על פי הסקר האחרון תמכו במועמדות פרס 46% ואילו במועמדות נתניהו תמכו 35.2%.

למעשה, מדד ינואר מורה על כמעט חזרה למערך הכוחות שלפני רצח רבין בין מחנה התומכים בתהליך לבין מחנה המתנגדים לו. ממצא זה הוא מעניין במיוחד לאור השינויים שמצאנו בעמדות הציבור בארץ כלפי הפלסטינים והנהגתם. בעניין זה שאלנו שני סוגי שאלות: שאלות המייחסות לניהול העניינים בתחומי הרשות הפלסטינית ושאלות המתייחסות למערכת היחסים בין הפלסטינים לבין ישראל. בהקשר הראשון חזרנו, בין השאר, על שאלה שכבר שאלנו בעבר: "איך, להערכתך, מנהלים הפלסטינים את ענייני האוטונומיה עד עכשיו?" התפלגות התשובות (של מי שהייתה להם דעה ברורה בנדון) הייתה כדלקמן: גרוע ביותר או גרוע - 27.8% (לעומת 70% בנובמבר 1994),די טוב או טוב מאוד - 20.3% כיום (לעומת 5.7% לפני כשנה). דוגמה לשינוי שחל בנושא היחסים עם ישראל נמצא בתשובות לשאלה: באיזו מידה מקיימים לדעתך הפלסטינים עד עכשיו את חלקם על-פי הסכם אוסלו? החודש טענו 21.5% כי הם מקיימים את חלקם לגמרי או די מקיימים, ככה-ככה 37.2% , ואילו 27.7% גרסו כי הם די לא מקיימים או לא מקיימים כלל את חלקם. זאת בהשוואה לנובמבר 1994 אז היו השיעורים 10%, 29.3% ו57.4% בהתאמה.

אפשר גם להצביע על תמורה משמעותית ביחסו של הציבור בארץ ליאסר ערפאת. כאשר התבקשו המשיבים לחוות את דעתם האם כיום ערפאת הוא יותר מדינאי או טרוריסט אמרו 40.6% כי הוא יותר מדינאי ואילו 34.3% כי הוא יותר טרוריסט (השאר נקטו עמדת ביניים). ברור שמדובר בשינוי תדמית ניכר בהשוואה לדצמבר 1994, אז חשבו רק 23.3% כי הוא יותר מדינאי שעה ש43.7% חשבו כי הוא יותר טרוריסט.

סקר ינואר מצביע גם על עליה ניכרת בתחושת הביטחון האישי של המשיבים. 36% סבורים כיום כי מצב הביטחון האישי של תושבי ישראל השתפר מאז התחיל התהליך, 29.9% כי הוא נשאר ללא שינוי ואילו 30.9% חשים כי המצב הורע (לשאר אין דעה ברורה בנדון). זאת לעומת דצמבר 1994 אז התפלגו התשובות: 16.4% המצב הרבה יותר טוב או מעט יותר טוב, 27.7% אותו הדבר, 54.8% מעט יותר או הרבה יותר גרוע. כלומר, בעוד שבעבר עלה בהרבה מספרם של מי שסברו שחלה הרעה במצב הבטחון האישי על מספר אלה שחשבו שהוא השתפר, כיום עולה במעט מספרם של אלה הסבורים כי מצב הביטחון האישי הוא טוב יותר מאשר לפני שהחל התהליך על מספר מי שסוברים כי הוא הורע.

כיצד אפשר אפוא להסביר את העובדה כי השיפור בדימוי הפלסטינים והעלייה בתחושת הביטחון האישי של הישראלים היהודים לא היה בהם כדי לשמר את העלייה בתמיכה בתהליך השלום שנצפתה מייד לאחר רצח רבין? דומה כי התשובה לכך דומה לתשובה שנתנו בעבר כאשר נשאלנו כיצד אפשר להסביר את העובדה כי גם בעקבות פיגועי טרור עקובים מדי לא נעלמת התמיכה בתהליך השלום. תשובה זו אומרת כי העמדות היסודיות של הציבור בארץ כלפי תהליך השלום אינן מושפעות, לפחות לא לאורך זמן ובאופן מהותי, מאירועים חריגים, בין אם הם מאירים את התהליך באור חיובי ובין אם באור שלילי. לכן, אפילו הערכות חיוביות של תפקוד של היריב אינן מספיקות כדי לשנות בתקופה של חודשים ואפילו שנים עמדות שמקורן באמונות יסוד, בהשתייכויות קבוצתיות ובתפיסות עמוקות ביותר, שברובן יש מרכיב חזק של אי אימון בערבים ואי רצון להתקרב אליהם. ולראיה, גם כיום רוב מכריע (62.8%) מהמשיבים מסכימים לטענה כי רוב הפלסטינים לא השלימו עם קיומה של ישראל והיו מחסלים אותה לו יכלו. רק 21.2% התנגדו לכך. בדומה, נראה כי כבעבר, רוב הישראלים (73.5%) סבורים שגם במצב של שלום מבחינתה של ישראל עדיף שיהיה גבול סגור וברור בינה לבין היישות הפלסטינית ורק 13.2% מתנגדים להפרדה כזו.


פרויקט מדד השלום נערך במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' אפרים יער, ד"ר תמר הרמן ופרופ' אריה נדלר ומבוצע בידי "מודיעין אזרחי". בסקר ינואר נכללו 505 מרואיינים בטלפון, שהם מדגם מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים). טעות המדידה לגודל מדגם זה היא כ - 4% .

קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 

חיפוש ממוקד
קבצים להורדה

  click click קובץ הנתונים
  click click טור המדד
 


הצטרפות לניוזלטר
רוצים להשאר מעודכנים?
אנא מלאו את הפרטים הבאים
תרשימים | ניוזלטר- ארכיון | צרו קשר | תנאי שימוש
קישורים |
  © 2010 כל הזכויות שמורות